יום שבת, 9 ביוני 2012

היום, אני של היום, בת שנה...

9.6.11 - טיפול כימותרפי אחרון. שם ולא שם. כדור הרגעה ערב קודם, כדור הרגעה בבוקר. קבס רק מהמחשבה על העומד להתרחש בפעם השמינית. שמינית, אך גם האחרונה.
'מתה' להיות אחרי, או אולי יהיה נכון יותר לנסח, 'חיה' להיות אחרי.


מעורפלת, שוכבת, האחות מחברת, אני נרדמת. 
לא זוכרת מה בדיוק היה שם, רק למחרת מתעדכנת שאפילו לא העירו אותי כדי שאקרר את חלל הפה בקרח. הן חסות עליי ויודעות שזו הפעם האחרונה. האפטות כבר אינן מאיימות עליהן...או עליי. 
48 שעות של שינה, עם הפוגות למתן התרופות הממתנות את תופעות הלוואי. כעבור יומיים התאוששות מפתיעה. 
זהו, זה מאחוריי. אין שום צורך לספור לאחור 14 ימים עד לטיפול הבא... 
יומיים נוספים בתחושת הקלה...שמחה מתגנבת ללבי.
שבוע חולף והשמחה מפנה מקומה לחרדה איומה ועצומה. ספק גדול אוחז בי, האם באמת סיימתי?? האם באמת הכל מאחוריי?? האם כבר מותר לשמחה לפרוץ מעבר לגבולות המחשבה הכמוסה, הפנימית ?! 
כלי הנשק, התותחים הכבדים, כבר אינם בידי, מה יגן עליי אם כן?? היתכן עוד שארצה מהרעל האיום הזה? השיגעון וודאי אוחז בי...


שיחה עם הרופאה המופלאה מאשרת שהתגובה שלי נורמלית. שיחה מאוחרת, עם זו שהבריאה כבר מזמן, מחזירה אותי לגבולות השפיות. המשפטים שבראשי הם אלה שהיו אז בראשה באותם רגעים בלתי נשכחים, בתום המסע האישי שלה.


                                                                        -.-.-.-.-.-.-.-.-.-


9.6.12 - שנה חלפה. היום אני החדשה, בת שנה. כרך הנולד, לו השנה הראשונה היא המשמעותית בחייו, כך גם השנה הזו עבורי. 
שנה שאיננה דומה לזו שקדמה לה, או לאלה של החיים שלפני המחלה.
שנה של קצוות, שנה של התפרקות, שנה של בנייה מחדש, שנה של שחרור, שנה של ראיית אופקים ונופים חדשים, שנה של גבולות, שנה של למידה, שנה של חורבן, שנה של ויתור, שנה של כאוס, שנה של חרדה קיומית, שנה של הדברים הקטנים, שנה של העזרות, שנה של חוסר אונים, שנה של חולשה, שנה של חוסר שליטה, שנה של הבנה, שנה של הדיפה, שנה של ריחוק, שנה של אי בהירות, שנה של בחירות קטנות. 
שנה של הצלחה מתוך כישלון. 


בשנת ההחלמה הפיזית, הגוף נלחם כי אין ברירה, סכנת החיים מגייסת את כל הכוחות עד לניצחון. 
ההחלמה הרגשית, שבאה לאחר המאבק של הגוף (בתמיכת הנפש, כמובן), היא כתורה שאיננה כתובה. 
לעומת הגוף, לנפש 'יש ברירה'. היא שכחה מתי לאחרונה היא הייתה במיטבה, היא כמעט שכחה מהיכן נובעים כוחותיה ומהיכן הם מתמלאים. היא פגועה כשם שלא הייתה, ברגעים בהם הכל תלוי בה. 


אז מתחיל להיכתב סיפור החיים החדש, כמו מבראשית. קודם בשכיבה, המבט מחפש דמות מוכרת, שתלווה, שתתמוך שתסייע. אופקים חדשים נגלים, חלקם יפים מאין כמותם, אחרים מאיימים עד שיתוק. 
זוחלת את דרכי בנתיבים לא ברורים, חדשים, מתהווים עם ההתקדמות. רגע עומדת, אחריו נופלת חסרת כוחות להתרומם שוב. צעד צעד, באיטיות, בשהייה, לעיתים מחרידה-לעיתים מהנה, ברגעי החיים החדשים, במהמורות הדרך. 


סוגרת שנה ראשונה. לא תהיה עוד כמותה. סופה טוב מחציה לאין מונים.


והמזל, טוב.


:-)

יום שני, 9 בינואר 2012

אותה מיטה. לאחת חלום, לשנייה סיוט.

לא הכרתי את טלי במובן הברור של המילה, אך ידעתי אותה היטב. 


אחות, שראתה הכל, דאגה ש'נפגש'. במקצועיות ורוך, היא ליוותה אותי בחודשי הטיפולים, מחדירה לוורידיי את אלה, שדאגו להרוס את שאיים להשמיד. מרעיל נגד מורעל, כשהגוף בתווך, נאלץ להתמודד, להלחם, לשרוד.


מיטת הטיפולים 'שלי' לא נותרה מיותמת. שבועיים לאחר לכתי, בריאה, או ב'רמיסיה', כפי שהמסמך הרפואי מגדיר זאת, 'תפסה' אותה טלי, אם לשלושה צעירים. 
מצוידת באבחנה זהה, טיפול תואם ומציאות מורכבת, היא יצאה למסע שלה.


אותה אחות, 'תפסה' אותי במסדרון, בהמתנה לביקור שגרתי, כחודש לאחר סיום הטיפולים. בזהירות מה, היא ביקשה להיזכר בסיפוריי אודות הבלוג שאני כותבת, שיתכן ויסייע לחולה נוספת. נשימה או שתיים, מאוחרות יותר, היא שיתפה כי זו הזכירה לה אותי ואף 'שוכנה במיטתי'.


מספר הטלפון נכתב על פיסת נייר והועבר לטלי. חיכיתי לאותה שיחה ראשונה, שתפגיש בין זו שמסעה רק החל, לבין זו, שכאבי ההחלמה עוד מקננים בגופה, אך רוחה ניצחה, איתנה ונכונה לכאוב 'שוב' במלחמה נוספת. 


אף אני, זכיתי לליווי של 'מחלימה', שאין שני לו. אין עוד מי שעשוי להבין, לנשום, לחיות, לכאוב, לדעת את גופה ונפשה של חולה נלחמת.




טלי התקשרה ומיד נוצר הקשר, זה המיוחד לשתיים שאחד מקשר ביניהן, אחד גדול, עצום, מפחיד.
מעולם לא פגשתי את טלי, לא ראיתי את דמותה האמיתית. זכיתי לשוחח עמה ארוכות, כשקולה היה ברשותה, ולהתכתב איתה כשלא.
קולה עוד מהדהד בראשי, לעיתים בגון מיואש ושואל, אך לרוב נסוך תקווה גדולה והמון אמונה. צעדיה במסע לא היו פשוטים, אך היא פסעה בעוז, מתארגנת מחדש נוכח כל בשורה, שינוי, חילוף, מצליחה להחזיק גם את הלא ברור והלא ידוע. 


בראשית דצמבר קיבלתי את הבשורה לה ייחלתי, לה חיכיתי, שידעתי כי תבוא. טלי סיפרה שהיא נקייה! שהסתיימו הטיפולים כפי שהכירה עד כה, ונכונים אחרים, שנועדו רק למנוע הישנות בעתיד.. הסרטן היה ואיננו עוד!


כמה שמחה, כמה הזדהות, כמה נחת ושקט הגיעו באותו היום, החזירו את ה'חיים' שוב לפרופורציות, שמשומה גם לי לפעמים עדיין 'מיטשטשות'...
הילכתי באותו היום בריחוף, השמור לאלה שהצליחו להרחיק, ולו ברגע קט, את סוף ימיהם. היה זה 'שוב' יום הבשורה שלי...


ימים עברו וחג האור הגיע, חג של נסים. הצטערתי לגלות שטלי שוב מאושפזת, הפעם עם כאבים חזקים. המיקום הפיזי היה לי מוכר, אך משהו 'ביתק' את גבולות ההיגיון...


חרדה מלאה גם אותי. בירור יומיומי העלה כי אין שיפור.
פחד. דאגה. 
המסרון האחרון היה ממני אליה, אי שם בחופשת חנוכה, ללא מענה.
ימים שאני מנסה ליצור קשר, ללא הצלחה. אין מענה בנייד.
הרגשתי שמשהו לא כשורה. 
הבוקר הצלחתי להגיע לקו הטלפון בביתה. התבשרתי בקשה שבבשורות.
טלי נפטרה.
  
לאחת חלום, לשנייה סיוט. 








ואין נחמה.











יום רביעי, 4 בינואר 2012

אני בסדר ! :-)


ימים..לא, חודשים, שאני מתכוונת, רוצה, מתכננת להיכנס, לכתוב, לשתף ובעיקר 'לסגור' קצוות שנותרו 'מחוץ לקשר'..
כוונות מחד ומציאות מאידך, בעיקר כזו שיש בה הרבה מאד עשייה עם תוצרים נראים וכאלה שלא.


אנונימית 'אחת', היא זו שהצליחה להביא אותי לכאן, ברגע שיש בו הכל, חוצמ-זמן... 
השעה 18:00, שתי בנות פרטיות פלוס אחת מזדמנת, מתרוצצות סביבי, עולות יורדות ממפלס אחד לאחר וממלאות את הבית בקולות של ילדות...


פותחת מייל ומגלה בקשה כנה, פשוטה ומ-א-ד מרגשת, מלווה בכאב בטן 'מיותר'. היי את, אני בסדר:-) ממש בסדר. הרבה יותר בסדר מאי פעם!:-)


עוצמת החיים היכתה בי, הפוקוס התחדד מאז..ולתמיד.






הסיבה העיקרית בגינה טרם שבתי למילים היא, שלמרות שחודשים רבים עברו, שגרה הופיעה, הופרעה ושוב חזרה, יש בי הרצון להמשיך מאותה נקודה בה הפסקתי. רוצה לשמור על השלם..
 והעבר הזה, מתרחק עם כל יום שעובר...מתרחק ואולי נשכח?


רוצה לשתף ב'סופהשבוע' המקסים שסימל את ההחלמה..
במסיבת ההודיה' שקיימתי בראשית ספטמבר, לכל אותן נשים שליווני במסע, 
בחלום התפירה אותו הגשמתי, 
בסרוגים רבים שנסרגו מאז, 
בנשימות אוויר 'אחר' שמאז ננשם, מחייה, מעסיק, ממלא ולעיתים גם מחניק...




הבאת אותי לכאן כדי לומר שאני בסדר. ובכן - אני בסדר:-). ממש.


עכשיו כשבידי 'ראשי פרקים'..אולי יתקצר הזמן בו יקבלו גם 'גוף'.


תודה לך!


רביד.



_________________________
I added cool smileys to this message... if you don't see them go to: http://s.exps.me